פסק-דין בתיק ת"ק 4318-09-11

בתאריך 24.6.11, רכשה התובעת בחנותו של הנתבע כלבה ושילמה תמורתה את הסך של 4,300 ש"ח.

לטענת התובעת, ביקשה לרכוש כלבה גזעית ואכן המוכרת בחנות, שהסתבר כי הינה אמו של הנתבע, הבטיחה לה כי הכלבה הינה גזעית ואף מסרה לתובעת תיעוד המעיד על כך, לדבריה של המוכרת.

בפועל, הוברר כי התיעוד הינו פנקס החיסונים של הכלבה והדרכון שבמסגרתו הובאה הכלבה ארצה.

כאשר דרישותיה של התובעת מהנתבע להמציא אישורים על כך שהכלבה גזעית, לא נענו, פנתה התובעת אל ההתאחדות הישראלית לכלבנות וזו הודיעה לה, בחוזר, כי כלב ייחשב לגזעי רק אם נרשם ככזה בהתאחדות מוכרת ויש לו תעודת יוחסין, כמפורט בכתב התביעה.

אין חולק כי בענייננו, לא מסר הנתבע או מי מטעמו לתובעת כל מסמך או תיעוד המעיד על כך שהכלבה הינה אכן כלבה גזעית, בהתאם לקביעות ההתאחדות הישראלית לכלבנות.

בכתב הגנתו, טען הנתבע כי הכלבה הינה גזעית וזאת "לפי פנקס החיסונים ולפי כל הקריטריונים האופייניים לגזע זה, אך היא ללא תעודת יוחסין".

הנני קובעת כי הוכח שהכלבה אינה יכולה להיחשב ככלבה גזעית ולהיות מסווגת ככזאת במינוח הנקבע על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות בישראל ואף לא בחו"ל.

טענתו של הנתבע כאילו ענייננו בכלבה גזעית, נדחית על ידי.

גם אם הכלבה אינה מעורבת והינה עונה על הקריטריונים האופייניים לגזע זה וגם אם בשפת הרחוב הינה מכונה "גזעית", עדיין אינה עונה על הקריטריונים הנדרשים לרישום ככלבה גזעית במסמכים שבהם ועל פיהם נקבעת גזעיותו של כלב, כמפורט לעיל.

הנני נותנת אף אמון בדברי עדותה של התובעת כי המוכרת בחנותו של התובע, טענה בפניה כי הכלבה הינה גזעית ומסרה לה את פנקס החיסונים והדרכון של הכלבה כשהינה טוענת בפני התובעת שאלה המסמכים המוכיחים את גזעיות הכלבה ולא היא.

בפנקס החיסונים ובדרכון אין משום ראיה לעניין זה וקביעת היות הכלבה גזעית תעשה עפ"י הפרמטרים שאליהם הופנתה התובעת על ידי ההתאגדות הישראלית לכלבנות וכאשר הכלבה לא עומדת בהם.

הנני קובעת כי הוכח שהנתבע, באמצעות המוכרת מטעמו, ניצל את חוסר הידע של התובעת בנושא זה של אופן קביעת היות הכלב גזעי, לא חשף בפניה את מלוא הנתונים והציג לה מצג שווא, שעל פיו הסכימה התובעת לרכוש את הכלבה.

משפנתה התובעת אל הנתבע בטענות אותן פירטה בתביעתה, הציע לה הנתבע כי תחזיר את הכלבה ותקבל את כספה בחזרה.

נראה הוא כי הצעתו של הנתבע לעשות כן נסמכה על כך שהבין כי התובעת נקשרה לכלבה ואינה נכונה להיפרד הימנה ואכן התובעת סירבה להצעה זו.

בנסיבות אלה כולן, גם אם התובעת אינה חפצה לבטל את העיסקה כליל, הינה זכאית לפיצוי בגין מחיר היתר שנדרשה לשלם עבור הכלבה, על בסיס הצהרת המוכרת כי מדובר בכלבה גזעית.

התובעת לא המציאה לביהמ"ש נתונים מהו הסכום העודף אותו שילמה, לטענתה.

ברם, מדברי הנתבע עולה כי מחירו של כלב גזעי הינו כמעט כפול ממחירו של כלב שאינו גזעי.

כאשר התובעת שילמה לנתבע את הסך של 4,300 ש"ח בגין הכלבה, הנני קובעת כי על הנתבע להחזיר לה, לפחות, את הסך של 1,800 ש"ח.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע, לשלם לתובעת את הסך של 1,800 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.